הרגע שבו השיחה על מסעדות נעצרה, ו-10 זוגות עיניים ננעצו בנו.

ישבנו שם אתמול בערב, אני ובן הזוג שלי, סביב שולחן עמוס כל טוב, מוקפים באנשים "נורמטיבים" לחלוטין. חברים מהעבודה שלו, הייטקיסטים, אנשים טובים.

השיחה זרמה במסלול הבטוח והמוכר: פקקים, הבוס המעצבן, המסעדה החדשה בתל אביב, והיעד הבא לחופשה ביוון.

הסתכלנו אחד על השנייה והרגשנו את זה: אנחנו חייזרים.
הרגשנו כמו שני תיירים שנחתו בטעות בפלנטה אחרת. ניסינו להנהן בנימוס, לחייך במקומות הנכונים, אבל בפנים? הרגשנו מחנק. השפה הזו הייתה זרה לנו. אני מנחה לטנטרה, הוא חי את העולם הזה איתי, והשיחות על "החיים הרגילים" הרגישו לנו פתאום כל כך... רחוקות.

ואז זה קרה.

השיחה התגלגלה לבילויים, ומישהו שאל:
"תגידו, במסעדת "טריגר" הייתם? לאיזה מסעדות אתם אוהבים לצאת?"
חייכנו חיוך קטן.
-האמת? זה לא בדיוק הבילוי שלנו," ענינו. "אנחנו מעדיפים סדנאות. תקשורת, מיניות מודעת, התפתחות."

היה רגע של שקט. כזה ששומעים בו את המזגן.
ואז, במקום רתיעה – ראיתי התעוררות.
הגב הזדקף. הטלפונים הונחו בצד. פתאום, השיחה על הדו"ח הרבעוני נעלמה כלא הייתה.

"רגע, מה עושים שם?"
"על מה כבר יש לדבר כל כך הרבה?"
"זה... זה מיני? כולם ערומים?"
"למה שאנשים ירצו שאנשים אחרים יגעו בהם?"

השאלות נורו אלינו מכל כיוון.
שאלות פשוטות, תמימות, אפילו קצת ילדותיות – אבל הן הגיעו מתוך סקרנות עצומה. מתוך צמא.

מצאנו את עצמנו יושבים בסלון בורגני, ועושים סדר בבלגן.

הסברנו להם שהדימוי שיש לפעמים לטנטרה בחוץ הוא מוטעה.
שזה ממש לא חיפוש אחר ריגושים זולים או מגע חסר גבולות. ההפך הוא הנכון.
סיפרנו להם שטנטרה היא קודם כל מודעות לרגש. היא היכולת לעצור רגע, לנשום, ולהבין מה קורה לי בגוף לפני שאני פועל. היא מלמדת אותנו לייצר אינטימיות שיש בה כבוד, הקשבה ונוכחות מלאה.
פתאום השיחה עברה מ"@קס" ל"חיבור".

דיברנו על האנרגיה שיש במבט עיניים פשוט, על מה זה אומר להציב גבול ("לא, זה לא נעים לי") ועל האומץ להיות פגיע.

ראיתי איך המחיצות יורדות. איך אנשים שחיים "על הנייר" חיים מושלמים ומלאים, צמאים למשהו שיגרום להם להרגיש באמת. מעבר למסך, מעבר למסעדה, מעבר למילים.

חזרתי הביתה והאמת הזו פשוט הונחה לי מול העיניים.
זה לא שממש הופתעתי, הרי ידעתי את זה בתיאוריה, אבל אתמול קיבלתי את ההוכחה הכי פשוטה וישירה לזה. ישר לפרצוף.

אני חיה בבועה.

היה נדמה לי שכולם כבר יודעים מה זה טנטרה, מה זה נשימה מעגלית, מה זה הסרת השריון.
אבל האמת היא שיש עולם שלם בחוץ שמפחד מזה – פשוט כי הוא לא מכיר את זה.
אנשים חושבים שזה "מוזר", כשבפועל – הם רק רוצים ללמוד איך להתקרב, איך לנשום, ואיך לאהוב יותר טוב.

אז החלטתי שמעכשיו אני רוצה לעשות את זה אחרת. להפסיק לדבר "גבוה" ולהתחיל להסביר פשוט.
כי לכל אחד, גם (ובעיקר) לאנשים הכי "רגילים", מגיע לדעת שיש עוד דרך לחוות את החיים האלה.

אז הנה אני, יוצאת מהבועה.

יש לכם שאלה שפחדתם לשאול על העולם הזה? שחשבתם שהיא "מביכה" מדי או "סחית" מדי?

תכתבו לי כאן (או בפרטי). אני מבטיחה לענות הכי פשוט, הכי כנה, והכי בגובה העיניים.

#טנטרה_בגובה_העיניים #מיניות_מודעת #לצאת_מהבועה #תקשורת_אמיתית #יחסים