הקול שנשאר בגרון
אתה רועד כבר כמה דקות. הבטן שלך עולה ויורדת מהר, הירכיים זזות לבד, כאילו הגוף שלך כבר החליט מזמן לאן הוא בדרך. אני מרגישה את זה בידיים שלי, את הרעד הזה שעובר בך כמו זרם חשמלי, מהחזה שלך ועד קצות האצבעות. הכל בגוף שלך צועק. חוץ מהפה שלך. הוא סגור.
ממש בשיא, ברגע שהנשימה שלך הייתה אמורה להיפתח לקול, אתה בולם. אני רואה את הגרון שלך זז, כאילו אתה בולע משהו, שוב ושוב, ואף צליל לא יוצא. הלסת שלך נעולה, השפתיים כמעט סגורות, ורק אוויר דחוס בורח דרך האף, בשקט מוחלט. אתה מחזיק. עוד שנייה, עוד שנייה, עד שזה עובר, ואז אתה נושף החוצה, כאילו כלום לא קרה.
אני שמה לב שזה לא הפעם הראשונה. גם קודם, כשהצחקתי אותך, שמעתי רק נשיפה קצרה במקום צחוק אמיתי. גם כשכאב לך, כשלחצתי חזק מדי על נקודה בכתף, לא יצאה אנחה, רק עצירת נשימה. הגוף שלך מגיב לכל דבר באותה שפה: קודם תרגיש, ואז תבלע.
אני שואלת, בעדינות, "לאן הקול שלך הולך?" ואתה מסתכל עליי כאילו לא הבנת את השאלה. "לא יודע," אתה אומר, "סתם, ככה אני." אבל זה לא ככה אתה. זה הרגל.
זו לא שליטה עצמית. זה הרגל ישן, הרבה יותר ישן מהמפגש הזה. מישהו למד, בגיל ממש קטן, שקול הוא דבר שנשמע, וכשדבר נשמע, הוא נתפס. אולי היה חדר משותף עם אח, אולי קירות דקים ומישהו ישן קרוב מדי, אולי הורה שהיה נכנס ברגע שהיה שומע יותר מדי. אולי אפילו זוכר איך יד מכסה פה, שלו או של מישהו אחר, "שקט, תעיר את כולם". וככה, לאט, בלי שהוא בכלל החליט את זה, הוא למד לגמור בדיוק כמו שלמד לבכות. בלי קול. בשקט מוחלט, כדי שאף אחד מעבר לדלת לא ידע.
הדלת כבר לא שם. אין אח ישן בחדר, אין הורה שעומד לפתוח. אבל הגרון עדיין מחזיק את ההסכם הישן הזה, כאילו מישהו עדיין מקשיב מהצד השני. וזה לא נשאר רק במיטה. זה אותו גרון שממעיט בכעס בישיבות, שממלמל במקום לבקש, שאומר "זה בסדר" כשזה ממש לא. קול שלמד לצנזר את עצמו במקום אחד, לומד לצנזר את עצמו בכל מקום.
אני לא מבקשת ממך להשמיע קול. זה לא תרגיל, ואני לא סופרת בשבילך. אני רק רוצה שתדע שמותר. שאם ייצא ממך צליל, אפילו קטן, אפילו מכוער, שום דבר רע לא יקרה. שהחדר הזה יכול להכיל את זה, ושאני לא הולכת לשמוע ולברוח. אולי בפעם הראשונה זה יצא כמו שיעול, לא יפה בכלל. זה בסדר גם ככה.
בוא נבדוק ביחד, פעם אחת, מה קורה כשמישהו בכל זאת שומע אותך, ונשאר.
(זה נשאר איתי כל הערב אחרי המפגש הזה, המחשבה כמה גברים מסתובבים עם קול שאף אחד מעולם לא שמע)